|
|
להכיל את המלנכוליה 175 להתחשב בכך ואמר שנדבר כשאשוב לחנות . הוא הצביע לשמים ואמר שרק "הוא" [ אלוהים ] יקבע את דרכי שם . כאשר שבתי לחנות, הוא בירר בדיבור חד כמה זמן אני מתכוון לעבוד אצלם ולכמה משמרות בשבוע אני יכול להתחייב . הוא הסביר לי שבחנות יש שתי משמרות עיקריות של שש שעות — בוקר וערב — ושאל אם אוכל לעבוד גם בימי שישי . הוא הדגיש שהשאלות הללו נועדו לשמש אותו בהחלטה איזה תפקיד אוכל למלא בחנות . לבסוף קבע שאעבוד בעמדת הפיצוחים ואשרת את האנשים המגיעים אליה . בהמשך התברר לי ששימי בחר להעסיק בחנות עובדים פגיעים יחסית . חלקם סבלו ממצוקות נפשיות, ולאחרים היה עבר פלילי או ששקעו בחובות ובני המשפחה שלהם לא יכלו לעזור להם . שימי ביקש ממני שלא אפגע בהם וקיווה שהנוכחות שלי בחנות תביא "משהו אחר" למקום ותתרום לשני הצדדים . החנות, שהחלק המרכזי שלה היה בגודל של מינימרקט קטן ועבדו בה כעשרה אנשים במשמרת, הייתה עסק משפחתי קטן, שנוהל בעבר על ידי אביו של שימי והתרחב במרוצת השנים . בניו של האב המשיכו את דרכו וכל אחד מהם היה אחראי לפן אחר של ניהול החנות . שימי עמד במרכז החנות והשגיח על הנעשה בה באמצעות ציל...
To the book |
|
|