השתנות שכונת התקווה ומסלול החיים של הקשישות

מבטן של התושבות הוותיקות על בריאות, יחסים בין-דוריים ושייכות למקום 123 יוצאת מהבית [ . . . ] לפעמים יש לי זבל, רוצה לשפוך . אני פוחדת לצאת, אולי מתחבא לי [ מהגר אפריקני ] בחצר [ . . . ] אני אף פעם לא פחדתי [ . . . ] אבל [ כשישנתי ] בשלוש בלילה, קמתי — הורידו לי את התריס מעל הראש שלי . אני באה [ וחושבת לעצמי ] : מה זה ? איפה התריס ? אני בבית לבד . במקרה הנכד שלי אותו ערב ישן אצלי . אני פוחדת לצאת בחוץ . אולי הם מחכים בחוץ . עד שהערתי אותו, מסכן, משינה חזקה, אמרתי : "בוא בחוץ נראה אולי שם מתחת לחלון . אני אקח לסגור את זה . אני לא יכולה לישון ככה . הוא [ הפורץ ] זרק ברחוב ואני אלך להביא את זה" . עד שהוא [ הנכד ] התעורר, יצאנו בחוץ הדלקתי כל האורות [ . . . ] ראיתי שהוריד את זה מתחת לחלון וקפץ על החלון, הזיז לי את הכריות שלי . אולי [ חשב ] יש משהו מתחת לכריות שלי ? [ אחת הקשישות המתגוררת באזור התחנה המרכזית החדשה בתל אביב ] . חוסר הביטחון בחיי הנשים המבוגרות התגבר עם השתנותה של שכונת התקווה בגלל ריבוי המהגרים מסודן ומאריתריאה . אלה עברו לגור בה בשל קרבתה למקורות תעסוקה ומחירי דיור נמוכים . ...  To the book