|
|
54 פרק שני דיור לפליטי מלחמה, לניצולי שואה ולמהגרים יהודים ממדינות ערב . מקרב 75,000 תושביה הערבים של יפו נותרו בשטחה רק 5,000 לאחר 4 ואילו הכפרים הערביים הסמוכים לה התרוקנו לגמרי המלחמה, מיושביהם . במקומם עברו לגור בהם 90,000 יהודים ב- 1949 ( Golan, 119 : 2002 ) . רבים מתושבי שכונת התקווה קנו את האדמות שעליהן בנו את בתיהם מחברת שמשון, שרכשה אותן מהפלסטינים שגרו באזור . רחל סיפרה : "חברת שמשון התלבשה על התקווה, לקחה את המגרשים מהערבים . נתנה להם פרוטות ומכרה לי ולך מגרש אחד [ . . . ] " . בשיחה אחרת טענה עדינה, אחת מחברות בית הקשישות, שחלק מהאנשים "השתלטו על השטחים ולקחו אותם בלי לקנות ופשטו [ על ה ] שטחים" כמו שאירע לדבריה בכפר סלמה הנטוש . כשרינה טענה "שזה משהו אחר", התעקשה עדינה שמדובר "באותה שכונה [ . . . ] [ שהתושבים היהודים ] השתלטו על האדמות ובנו את הבתים בלי כסף בלי כלום" . נועם לשם ואילה רונאל טענו במאמרם "סלמה / כפר שלם : לקראת היסטוריה מרחבית בישראל" ( 2011 ) שלמרות הבריחה של הערבים מסלמה, שכונת כפר שלם אינה מצליחה לשכוח אותם, ובמרחביה ניכרים אלימות מרחבית, הרס, פליטות ועוני ...
To the book |
|
|