פרק שני: ההיסטוריה של שכונת התקווה מנקודת מבטם של תושביה הוותיקים

50 פרק שני בבית גם במהלך סוף השבוע, אף שבפועל לא הכיר את המשפחות המעורבות . בהזדמנות אחרת, לאחר שהבין שגם אני ניזון מאותן דעות קדומות בנוגע לשכונה, החליט שימי למתוח אותי אחרי ויכוח שהיה לי עם אחד הלקוחות בחנות, שבמהלכו איים הלקוח "שישלח אליי אנשים" . שימי, שהכיר את הלקוח וידע שהאיום אינו רציני, ביקש שאדבר בטלפון עם מכר שלו המטפל כביכול בעניינים האלה . אחרי שהבנתי שהשיחה עם אותו מכר היא מתיחה, שימי אמר "שאין לי מה לדאוג" והוסיף שאם מישהו ינסה לפגוע בי, הוא "יאכל לו את הראש" . במקרה אחר הוא התעקש שאני אלך למסור הזמנה שהתקבלה ממועדון הימורים קטן קרוב לחנות ושהיה כמעט ריק באותן שעות, כמבקש להראות לי שאין ממה לחשוש . בתחילת עבודת השדה, כשעוד לא גרתי באזור ולפני שהתחלתי לעבוד בחנות של שימי, הסטיגמה שהוצמדה לשם השכונה עוררה בי חשש . כדי להתמודד עם הפחדים, וכדי ליצור ריחוק מסוים מהמציאות, תיעדתי את הסיורים הראשונים ביומן השדה במהלך הסיורים . לצד תחושת הביטחון שההתנהגות הזאת הסבה לי, היא גם סימנה אותי כאדם חשוד שיש לברר את מעשיו . אחד הסוחרים בשוק שם לב לכך ופתח אתי בשיחה . כאשר הבין שאני חוקר,...  To the book