עד כמה רציתי מלווה

80 פרק שני חשופים מול מציאות מורכבת, זרה ותובענית, כאשר רק משפחתם תומכת בהם . הואיל ומערכת החינוך מאפשרת לתלמידים על הקשת האוטיסטית להמשיך ללמוד עד לגיל עשרים ואחת, הוקמו בחלק מבתי הספר מסגרות לימוד מגוונות לתלמידים אלה, כשלב מעבר לקראת חייהם העצמאיים . בבית הספר שבו לימדתי אפשרנו לכל התלמידים ללמוד בכיתות י"ג וי"ד, והתכנית כללה יום לימודים אחד . נלמדו בו בין השאר : מיומנויות תקשורתיות-חברתיות, התנהלות מול מוסדות, חינוך לעצמאות בעבודה ומיומנויות תעסוקה . בשאר ימי השבוע שירתו רוב התלמידים במסגרת השירות הלאומי, חלקם השלימו בגרויות, ותלמיד אחד למד בישיבה . הליווי שניתן לתלמידי כיתות י"ג וי"ד, בתחילת דרכם לחיים עצמאיים, הוא הפן המשמעותי ביותר של השהייה במסגרת הבית ספרית . למרבית האנשים שעל הרצף קשה להסתגל לשינויים ולמצבים חדשים . חלקם מתקשים להבין את הדרישות, ללמוד כללים חדשים, לנהל את זמנם, לקרוא מצבים וקודים חברתיים, להבין את רגשות הזולת, לקבל הערות הנוגעות לביצוע עבודתם ולפתח קשרים בין אישיים . נוסף על כך, חלקם סובלים מרגישות יתר לצלילים, לריחות או לתאורה . נהגתי ללוות את תלמידיי במקומו...  To the book