מטלטלת את קיומי

52 פרק ראשון שלי דרך הפריזמה של אוטיזם . לא בא לי שההכרה תבוא מכך שאני אוטיסטית שכותבת . מאוד מפחיד אותי לחשוב שהזכייה שלי בפרס תהיה ה- high light של הקריירה האמנותית שלי, וגם לא ברור עד כמה פייר שקיבלתי את הפרס [ . . . ] ואותו דבר לגבי יחסים עם אנשים . באופן כללי, מאוד מפחיד אותי שיראו בבירור שאני אוטיסטית יותר מדי . ודי נורא בעיניי שאני עד כדי כך אובססיבית להיראות ולהיתפס כמו "נורמאלית" . אבל אני גם מפחדת שתחפושת הנורמאליות שלי לא מספיק טובה . נורא מפחיד אותי לחשוב שאני תמיד אתפס כ"חמודה" בשביל אוטיסטית . זה באמת הרושם שקיבלתי עד עכשיו . ההתמודדויות של רחל עם ההכרה באוטיזם שלה ועם הקשיים שחוותה ביחסיה החברתיים הלכו וגברו עם השנים . כשהכרתי אותה, לפני שנים מספר, היא נראתה לי כחיה בתוך בועה, מרוחקת מהחברה, מתבודדת, שרויה בעולמה . עם התבגרותה חלו בה שינויים מפעימים : היא החלה להתעניין באנשים, לרצות לצאת מבדידותה ולבקש חברה . שינויים אלה היו כרוכים בכאבי לב ובמשברים . ג'רום ברונר, פסיכולוג קוגניטיבי שחקר כיצד ילדים לומדים, טען כי הם לומדים באמצעות תהליך שנקרא "פיגום" ( scaffolding ) . כל...  To the book