|
|
063ּפָ"רשודדֻ נַעַר בֵּין נַעֲרֵי גוֹלַת יְהוּדָה בַּמַּעֲרָב [ . . . . ] / אֵיזוֹ בַּבִּירוֹת יָפָה כִּירוּשָׁלַיִם וּבֵית מִקְדָּשׁ ? / [ . . . ] וְאַף כִּי נַעַר אֲנִי בְּתוֹךְגּוֹלַת יְהוּדָה הַמְּרוּדָה / גָּדֵל יְרוּשַׁלְמִי- מְאֹד לְתוֹרָה וּלְמַסָּה וְלִתְעוּדָה" ( "שיר טעם ירושלים . . ", ז : 96 ) . הכיסופים בעבור אצ"ג אינם רק כלי להתמודדות עם סיטואציות של משבר, אלא הם המהות הפנימית המכוננת את זהותו ומגדירה אותו . הוא איננו מוכן להשתחרר מן הכיסופים הנראים בעיניו כיסודותיה של החוויה היהודית, ובשל כך הם גם המייחדים את הקשר של היהודי אל ירושלים, שכן "וְאַחֲרֵי צִפֳּרִים הֶעָפוֹת יְרוּשָׁלַיְמָה מִשָּׁם / אֵין עֵינַיִם, מִלְּבַד עֵינֵי יְהוּדִי, מַבִּיטוֹת / לִפְנֵי וְאַחֲרֵי אֵימֵי צְלָב : מִשְׂרָפוֹת וּשְׁחִיטוֹת . . " ( "ירושלים המקפת חומה", ז : 118 ) . מעבר לרעיון שהכיסופים יכולים לשמש לאצ"ג לא דרך מפלט אלא בעיקר חלק מהותי מהגדרת הזהות היהודית, הם גם נדמים בעיניו תנאי הכרחי להבנת סיטואציה של גאולה : "כָּל אֲשֶׁר לֹא עָמְדוּ אֶל אֲרוֹן הָעֵדוּת וְהַבְּרִית / בִּנְעוּרֵיהֶם רְנוּ...
To the book |
עמותת הילל בן חיים
|
|