|
|
יהדותם של הפורמליסטים הרוסים ׀ 113 צחה, ומרבית הסבים והסבתות אף לא ידעו כלל את השפה האימפריאלית . כיצד אפוא מרגיש אדם המצטרף לתרבות המפוארת בהכרה מלאה של העובדה כי הוא דור ראשון בה — רק דור ראשון בתרבות ? אוסיפ מנדלשטם כתב על כך : בַּמקום שבו נועד במשפחות המאושרות מרחב לארכיון המשפחתי — שם מונח אצלי סימן הפער, החור, התעלה המלאה על גדותיה בזמן רועש [ . . . ] מה רצתה משפחתי לומר לי ? איני יודע . היא הייתה עילגת מלידה — ואמנם היה לה מה לומר . . . העילגות רובצת על גורלם של רבים מבני דורי עוד מלידתם . הזיכרון שלי עוין לכל מה שהוא אישי . לו היה הדבר תלוי בי, הייתי רק מזעיף פנים כשאני נזכר בעבר . אף פעם לא יכולתי להבין אנשים כגון טולסטוי ואחרים המאוהבים בארכיונים המשפחתיים שלהם, עם הזיכרונות האֶפיים שלהם על אבות-אבותיהם . אני חוזר וטוען : הזיכרון שלי לא אוהב, הוא זר ועוין, הוא לא טורח לשחזר, להיזכר — אלא להתנתק מהעבר ולהזיר אותו . בן המעמד המעורב אינו זקוק לזיכרונות . די לו בכך שיספר על הספרים שקרא 13 — והנה יש לכם קורות חיים . לא מעט מן היהודים היו בני מעמד מעורב, בניגוד למעמד האצולה הלאומית...
To the book |
|
|