אבידן והומור בשירה העברית החדשה

234 חדירת הפוסטמודרניזם לשירה העברית לא דומה לפלישה צבאית וגורפת, אלא להסתננות יחידים שרובה ככולה לא זוהתה בזמן אמת על ידי המחקר . על התשתית של המודרניזם נקלטו פוסטמודרניזמים באופן תת קרקעי, אקלקטי ולא מודע . נוצרו וריאציות של פוסטמודרניזמים, אולם לא ניתן לדבר על הסכמה 2 במחקר על מודל פוסטמודרניסטי בשירה, כי המחקר כמעט ולא קיים . אמנם, דרוש מחקר נפרד המשווה בין עשרות המשוררים שעושים שימוש משמעותי בהומור משנות ה- 50 של המאה ה- 20 ועד ימנו, אולם כבר ברור כי מדובר בציר התפתחות ייחודי של השירה העברית ( מאירי 0102א ) . מפה הומוריסטית אפשרית של "השיר החדש" כוללת משוררים בעלי פואטיקות שונות ולכן מעמדו של ההומור שונה ממשורר למשורר . זו מפה שכוללת בין 3 דן פגיס ( ,1991 עמ' 196 ) , אריה השאר שירים של המשוררים : אבידן, זך, עמיחי, זקס ( ,1988 עמ' 76 ) , ויזלטיר ( ,1984 עמ' 138 ) , יהורם ( פיצ'י ) בן-מאיר ( ,2005 4 חלפי עמ' 12 ) , שבתאי ( ,2002 עמ' 254 ) , בן ( ,1986 עמ' 25 ) , משעול ( 2003 ) , ( ,2002 עמ' 303 ) , אופנהיימר ( ,1997 עמ' 43 ) , חמוטל בר-יוסף ( ,2002 עמ' 28 ) , גורביץ' ( ,1996 עמ' 61 ...  To the book