|
|
225 ההתייחסות אל הקומדיה האלוהית ולאורגזמה ( "שְׁנֵינוּ נִגְמֹר וְנִגָּמֵר" ) מטרתה 30 הקצנה פרודית של הזוועה והארוס על מנת לפרק את תבנית שיר הערש . גם היקיצה היא רגע של מוות . השיר "כשאדם קם", הנמצא במחזור "ששה שירים מקומיים" ( המתייחס למחזור "ששה שירים כנים", שראינו לעיל ) , מתאר את היקיצה, כרגע של תופת : "כְּשֶׁאָדָם קָם בַּבֹּקֶר אָדָם לוֹבֵשׁ / אֶת מִכְנָסָיו וּפוֹתֵחַ מִיָּד בְּאֵשׁ / עַל מִטָּתוֹ וְעַל מִרְפַּסְתּוֹ וְעַל סְפָרָיו / וְאֶל אֲלוּמוֹת הַמַּיִם הַדּוֹלְקוֹת אַחֲרָיו / אָדָם מְנֻמְנָם קָם בַּבֹּקֶר וְלֹא חוֹשֵׁשׁ / לִלְבּוֹשׁ מִכְנָסַיִם וְלִפְתֹּחַ מִיָּד בְּאֵשׁ" ( אבידן ,1973 עמ' 37 ) . הפתיחה באש היא זריחת בוקר פוטוריסטית מחשמלת, שמהווה פרודיה על הזריחה הרומנטית בטבע . הפעלתנות וההרואיות האלימות והמהתלות של השיר עומדות בניגוד גמור לשגב ההרואי של הקולקטיביזם ולפסטורלה בנוסח "שיר בבוקר בבוקר" של אמיר גלבע : "פִּתְאוֹם קָם אָדָם בַּבֹּקֶר וּמַרְגִּישׁ כִּי הוּא עַם וּמַתְחִיל לָלֶכֶת / וּלְכָל הַנִּפְגָּשׁ בְּדַרְכּוֹ קוֹרֵא הוּא שָׁלוֹם . / דְּגָנִים עוֹלִים מוּל פ...
To the book |
|
|