"הַחַיָּה הַשְּׂעִירָה": הגבר

163 הסתמית של האות גימל ( "הַגַּבּוֹת, הַגַּב, הַגֵּו . הַגֶּשֶׁם" ) , שאולי יש לה היבט סמנטי ( גבר ) , החריזה הסמנטית והמקומית בין המילים, נעורה לשעירה, ועוד מצלולים אחרים בשיר מעניקים לממד המוסיקה במסיבה חומריות ומוחשיות קיטשיות . בראשית השיר לא ברור מה הן השאלות ששואלים באי המסיבה ( "שָׁאַלְנוּ / אוֹתָן הַשְּׁאֵלוֹת וְנַעֲנֵינוּ / כְּמִיָּמִים יָמִימָה" ) , ונוצר מתח בין שני פתרונות : שאלות שהן תוצר של שגרה, בנליות, נימוס, מבוכה ושעמום במסיבה, שמהוות ביטוי של סטטיות באינטראקציה או שאלות הנובעות מדיונים פילוסופיים כלליים האופייניים למסיבות של אינטלקטואלים . תוצאת השילוב בין האופציות הללו היא של הנמכה . השאלות האיגיוניות שחוזרות ועולות בסוף השיר ( "לָמָּה / הֵצִיף הָאוֹר אֶת הָעֵינַיִם, אֶת / מַלְבֵּן-הַמֵּצַח, הַגַּבּוֹת, הַגַּב, הַגֵּו . הַגֶּשֶׁם / מַדּוּעַבָּא, וְאֵיךְ יֻסְבַּר שֶׁאָנוּ / עָבַרְנוּ מִתַּחְתָּיו וְלֹא שָׁקַעְנוּ . " ) מבהירות, שעצם הצגת השאלות בראשית השיר ובסופו, הוא מופרך . השיר מזלזל ביוהרה למצוא גאולה ותשובה אקזיסטנציאליות : בראשית השיר לא רק שהשאלות אינן מוגדרו...  To the book