144 לְפַתֵּחַאֵיפַּעַם שְׁרִירִים אֲמִינִים / לְצֹרֶךְהִתְמוֹדְדוּת עִם אֶתְגָּרִים / רְצִינִיִּים יוֹתֵר מִסִּכְסוּכֵי-שְׁכֵנִים / הִיא הִתְעַמְּלוּת-בֹּקֶר-וָעֶרֶב / בְּמֶשֶׁךְאַלְפַּיִם שָׁנִים נוֹסָפוֹת / בְּכָל עוֹנוֹת הַשָּׁנָה לְלֹא / חֻפְשׁוֹת-מַחֲלָה שַׁבְּתוֹת וְחַגִּים / וְלֹא בְּפִקּוּחַבּוֹגְרֵי 'וִינְגֵיט' . " ( אבידן ,1973 עמ' 43 ) . באמצעות פרודיות על תופעות הפטורים וההשתמטות הישראליות ועל המושג הציוני של יהדות השרירים שטבע מקס נורדאו בקונגרס היהודי השני ( 1898 ) , מתואר היהודי הציוני כרכרוכי המבקש "חֻפְשׁוֹת-מַחֲלָה שַׁבְּתוֹת וְחַגִּים" . 26 זקן השומרים וגיבור בשיר "שקל ציוני" תוקף אבידן את אברהם שפירא, ציוני, שמיוחסת לו האמירה על הנוער : "זה נוער זה, זה חרה זה" . הפרודיה כאן באה בשם הנקמה והצדק . הפניה הרשמית, "לִכְבוֹד מַר אַבְרָהָם שַׁפִּירָא", מיד ממירה עצמה במפתיע לתקיפה, "וָתִיק חַרְאֵי הַיִּשּׁוּב פֶּגֶר [ . . . ] " ( אבידן ,1973 עמ' 39 ) . המדיום הרשמי של מכתב מעצב תבנית פרודית המחזקת את התחושה שלפנינו אכן פנייה ממשית לאיש, אלא שלמעשה בעת פרסום הספר שפירא כבר ...
To the book