"מַטְּרַת הַקְּרָב הִיא הַדִּיאָלוֹג": הפילוסופיה המיליטנטית של אבידן

135 לדינמיות הרסנית היות ואין לה ערוץ יצירתי . מכאן אין זה מפתיע שהתנועה הפוטוריסטית, אשר היללה את הדינמיות, הייתה תנועה שדגלה בכוח ובאלימות . הפרודיה משתלבת היטב בנוסחה זו היות והיא דינמית : הפרודיה כבולה לתנועה מחזורית בין חיקוי לבין מקוריות, כי ללא החיקוי אין לה קיום . הפואטיקה של אבידן היא פואטיקה של כוח . הכוח הוא ביטוי של דינמיות, גבריות, אינדיבידואליזם, צעירות, צחוק והתמודדות מול המצוקה הקיומית ( קלדרון 1978 ) . בשלביה המאוחרים הפואטיקה הכוחנית של אבידן התפתחה למחוזות הבידור ( מה שאצל קלדרון מתואר כיסוד הצחוק ) , לרוחניות ( קרטה ) ולפוליטיקה ( בהקשר של מלחמות ישראל וצה"ל ) — היבטים גבוהים ונמוכים, שמשתלבים אלו באלו . התוקפנות הפרודית עושה שימוש במלחמה ובאלימות, כבבידור של סרטים — האלימות מוחשית, אך היא לא "על באמת" . המלחמתיות המהתלת היא פלקטית, היא תדמית של כוח, אבל זו אלימות לכל דבר שמבטאת לעתים תוקפנות קשה . העובדה שהאלימות מתרחשת רק במדיום אמנותי איננה ערובה לכך שאין נפגעים, אלא שלשיטתו של אבידן מדובר בפיגוע עם נפגעי הלם בלבד, אין פגיעות פיזיות, ולכן זה מותר . הנחת העבודה, כ...  To the book