|
|
101 או שמא הטקסט הטיוטתי הוא הטקסט הגמור, המלוטש . כך או כך, זו הצהרת כוונות משועשעת : השירה היא המדיום לשינוי פוליטי, אלא שהמדיום מודע לעצמו, להעמדת הפנים, ולכן הוא הומוריסטי . הטיוטה יוצרת הנגדה צורנית בין החשיבות והרצינות של הפיכת חצר לבין הפרודיה, אלא שאין זאת אומרת שאבידן איננו מביע תשוקה אמיתית להפיכת חצר — הוא פשוט סקפטי, כאמנים רבים של הפוסטמודרניזם האוונגרדי שאינם מאמינים בכוח הפוליטי של האמנות לשנות באמת דברים במציאות : " [ . . . ] אֶרֶץ אוֹכֶלֶת חוֹשְׁבֶיהָ / / אֶרֶץ הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת הַמֻּגְבָּלוֹת, הַמִּגְבָּלוֹת הַבִּלְתִּי-אֶפְשָׁרִיּוֹת / וּמִקְרֵי-הַגְּבוּל [ . . . ] אֶרֶץ בִּטְחוֹן-פֶּה לְלֹא פִּתְחוֹן פֶּה / / [ . . . ] אֶרֶץ שֶׁמִּדְבְּרוֹתֶיהָעָרִים וְעָרֶיהָמִדְבָּרוֹת [ . . . ] אֶרֶץ יְפֵה-חוֹף מְשׁוֹשׁ-אָבֵל קִרְיָה בָּהּמֶלֶךְהוּא רָב [ . . . ] אֶרֶץ שִׁבְעָת-הַמִּינִים, שֶׁאֵין בָּהּאֲפִלּוּ שְׁבִיעִית-שֶׁבִּשְׁמִינִית / שֶׁל מִין [ . . . ] אֶרֶץ שֶׁנָּעִים לְקַבֵּל מִמֶּנָּה גְּלוּיוֹת וּמִכְתָּבִים, כִּי כָּל אֶחָד / מִבּוּלֶיהָ הוּא בּוּל . " השיר הוא רשימת ...
To the book |
|
|