|
|
82 בתפישה ש"הפרודיה מתחזה לסגנון המותקף" ( שחם ,1992 עמ' 266 ) , מובלע הרעיון, שלפרודיה הפוטנציאל הקרנבלי לייצר ו / או למחזר ( על בסיס המנגנון האינטרטקסטואלי ) תדמיות או תחפושות שהם סוגי רדי-מייד . הממצע יוצר שיר מחופש שהוא התדמית והדבר עצמו בעת ובעונה אחת . השיר איננו רק שיר, אלא טקסט משולב : השיר הוא נעימה מוסיקלית, דו"ח, תצלום רנטגן וכדומה . מכאן, הממצע הוא הד צורני של מערכת עיצוב התדמיות האני בשירת אבידן, מערכת שמוטבעת עמוק בפסיכה של " [ . . . ] הַמֹּחַבּוֹדֵהָאֶפְשָׁרֻיּוֹת, יַצְרַן-הַתַּדְמִיּוֹת, בּוֹרֵא 3 עוֹלָם [ . . . ] " ( "ניסויים בלי היסטרייה", אבידן ,1964 עמ' 111 ) . בהתאם לכך שהשיר הוא תדמית של שיר, כך אף האני הוא תדמית ולא מקור . התדמיות של האני והשיר בשירת אבידן הן רבות ופלקטיות : האני מחופש ללוחם הקרטה, לבמאי הסרטים, לגבר הנחשק, למשורר המפורסם וכדומה, כשבמקביל השיר מחופש לכתבה עיתונאית, שידור צבאי, תסריט וכדומה . הווה אומר, חלק מפולחן האגו של אבידן הוא בהתרבות : הוא משכפל את עצמו ושיריו דרך פרודיות וממצעים . זוהי דקונסטרוקציה של האני והשיר המחליפים תדמיות בקרנבל . בשי...
To the book |
|
|