פרודיה, קרנבל ותרבות פופולרית

50 אפשר למצוא עירוב לשון הפרוזה והשירה, מובאים דיאלקטים וניבים חיים ( ובשלב הרומי — אף דו-לשוניות ישירה ) , מופיעים פנים שונים של המחבר . ( באחטין ,1978 עמ' 111 - 112 ) . לקרנבל יש לוגיקה של עולם הפוך ובאחטין מדבר על ארבע קטגוריות של היפוך : הקשר החופשי בין האנשים, שנובע מפמיליאריות והשתחררות מהמעמד ההייררכי ; אקסצנטריות — שהיא סוג נוסף של שחרור מהנורמטיבי ; עירוב המינים — טשטוש הבחנות, השקפות עולם, וערכים ; חילול הקודש, שהתבטא בפרודיות על טקסטים דתיים ועל כל מה שנתפש כקדוש, מרומם, גבוה וכדומה ( שם, עמ' 125 - 126 ) . בקרנבליות של שירת אבידן מצויים כל המאפיינים שצוינו לעיל, למשל, בשיר "האגדה לבי-אבידן" משתלבים גבוה ונמוך, פרוזה ושירה, סגנונות ישנים וחדשים ( מדרשי ומודרניסטי ) , יש חילול קודש ועוד : "שָׁנִינוּ : / שָׁאַל לֵיהּר' קֵיסָר לְבֶן-חֲנַנְיָהּ : מִפְּנֵי מַה לֹּא חָנַנְתָּ אֶת בֵּי-אֲבִידָן ? [ . . . ] " ( אבידן ,1964 עמ' 274 ) . אחת התופעות המרכזיות של הקרנבל הוא הצחוק . הצחוק הוא יסוד חתרני הפועל נגד האוטוריטות : אמביוולנטי מאוד הוא אף עצם הצחוק בקרנבל . מקורו בצחוק מתריס, לוע...  To the book