צחוק והומור בתרבות

24 על חשבון פגמי הזולת . הוא מזכיר את האגדה שישוע לא צחק מימיו ( ולטש 1961 ) . גם זלדה מתארת באופן אוטו-אירוני וברגישות רבה את היחס לצחוק בחברה המסורתית : "בְּעֵינָיו הָיוּ שָׁרוֹת / צִפּוֹרֵי גַּן-עֵדֶן / וְנוֹצוֹת שֶׁל זָהָב נָשְׁרוּ / עַל הַסְּפָרִים . / / אַךְאֲנִי חָשַׁבְתִּי בִּקְפִידָה יַלְדוּתִית : / הַשְּׂחוֹק אֵינוֹ הָגוּן / לְבַעַל זָקָן, / 11 אֵינוֹ הָגוּן לְבַעַל הֲלָכָה — / אֵינוֹ הָגוּן לְאָב . " ( ללא כותרת, זלדה ,1985 עמ' 74 ) . ההומור נחות משום שהוא צורה אימננטית ואיננו מחפש תשובות באלוהות או בגן עדן . ההומור מחייב את האדם לבחון בעצמו את הידע דרך שכלו ולא לקבלו ללא בחינתו החווייתית רק משום שהוא ידע מטאפיזי, ידע הנובע מנרטיבים גדולים ומקודשים . התפישות התרבותיות, הפילוסופיות והדתיות הגדולות רואות בטרנסצנדנטי ערך נעלה לארצי . הטרנסצנדנטי הוא ביטוי של מערכת יחסים רצינית בין האדם לאלוהיו ובדרך כלל אין מערכת יחסים זו מלווה בהומור . עם זאת, מערכת היחסים האנושית עשירה בהומור ולכן ניתן לומר שבתפישה הרווחת במערב הטרגי הינו בדרך כלל קרוב לרוחני ואילו הקומי בדרך כלל קרוב לארצי ....  To the book