מקורות לתיאור החסידות וביקורת על ספרות השבחים

פרק שלישי : בין חסידות להשכלה 171 הוא ויש ביכולתו, לדבריו, לבקר את הספרות שנכתבה על החסידות ולא להזכיר את כל הסיפורים שאינם אלא "ספורים בעלמא" ו"גוזמאות", ולהציג רק סיפורים "נאמנים" ו"מבוררים" . לעתים קרובות הוא אף מציין את מוֹסר השמועה או הסיפור . 56 חשוב להדגיש כי אופי הסיפורים גם הוא שונה כאן ומועטים "סיפורי הנפלאות" שרווחו בז'אנר שבו כתב בעבר . בין השאר בולטת כאן הביקורת על ספר שבחי הבעש"ט , שכדבריו היה לו לעיניים רק ב"דברים הראוים לסמוך עליו" . 57 ראינו שכבר בספרות השבחים שכתב הביא נוסח שונה מסיפורים שהוצגו ב שבחי הבעש"ט , מעשה שהוא עושה גם כאן, אם כי ברוח אחרת . כך למשל אחד מהשבחים שזכו ללעג מרובה בספרות ההשכלה הוא זה המסופר על הבעש"ט ששתה "יין קרוש" וטעה בציטוט מסורס של אמירה תלמודית . סיפור משונה זה מתורץ על ידי רודקינסון בכך שהמסורת שבידי כותב שבחי הבעש"ט היתה מוטעית והוא זה אשר שמע אותה בסדר נכון — מכאן עולה שהבעש"ט לא היפך את דברי התלמוד כלל . כך סיכם וכתב : "הספור המובא בש' [ בחי ] הבעש"ט איך הפך את מאמר הגמרא לאמור יין קשה פחד מפיגו, מפני חסרון ידיעתו או חסרון שמועתו, ואנח...  To the book