פרק שביעי: כבוד האדם וחירות

פרק שביעי : כבוד האדם וחירות 155 כרצונו בתנאי שרצון זה אינו פוגע בזכותם של אחרים . לכן יש להבחין בין תורת 1 המוסר של קאנט לבין תורת המשפט שלו . כבוד האדם האתיקה דנה בשאלה כיצד על האדם לנהוג על בפוליטיקה של קאנט פי החוקים שהוא מחוקק לעצמו . לכן אין בחוקים אלו כפייה חיצונית אלא פעולה אוטונומית שאדם מחוקק לעצמו בתבונתו שלו . באופן פרדוקסלי, יסודה של החובה המוסרית נעוץ בחירות האנושית ולכן אין זה ראוי לכפותה על אחרים . המניע התבוני הפנימי קובע את ערכה של הפעולה המוסרית ולא כוח הכפייה החיצוני, ולכן יש קשר בין 2 החובה לכבוד האדם במובנו האוניברסלי . השיטה הפוליטית, לעומת זאת, דנה בשאלה מה הן אמות המידה לחוקים שאפשר לכפות על בני האדם ללא תלות בשאלת המניע לפעולתם . כוח הכפייה של החוקים מוגבל על ידי זכויותיהם של בני האדם . הזכות הבסיסית ביותר היא 3 הזכות לחירות, או הזכות להיות חופשי מכפייה שרירותית חיצונית של אחרים . בכתיבתו המשפטית סבר קאנט שסדר חברתי צודק נותן מקום לבחירות ולהעדפות מגוונות . המושג "זכות" מספק את המסגרת המסדירה סדר חברתי זה : הזכות היא הגבלת החופש של כל אדם לתנאי התאמתו עם 4 החו...  To the book