א. הגירת מהגרי עבודה ממצרים לאזורי ההתיישבות היהודית במישור החוף הדרומי והשפלה

והעוזבים לא עניינו את השלטון המצרי . הרשות הפלסטינית מתעלמת אף היא מההגירה המצרית, משום שהכרה בקיומה סותרת את האג'נדה הפלסטינית, שהם תושבי הארץ זה אלפי שנות היסטוריה . משה ברוור פרסם מחקר על ההגירה המצרית למישור החוף מיפו עד עזה . המחקר התבסס על פרויקט שברוור יזם בחוגים לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב ובר ‑ אילן . המחקר, שהחל ב ‑ 1968 ועדיין לא הסתיים בעת כתיבת המאמר, כלל כ ‑ 200 כפרים . ברוור התבסס גם על סקר קודם של כפרים ערביים שהוא השתתף בהכנתו מטעם הצבא הבריטי ב ‑ 1941 . הסקר נועד לקבוע את הכמות והאיכות של כוח האדם בכפרים לקראת הקמת מחנות צבא כהכנה לקרבות מלחמת העולם השנייה באזור . על סקרים אלה ביסס ברוור את התזה שלו שההגירה היתה גורם משמעותי בגידול הכפר הערבי . המחקר של החוג לגיאוגרפיה גילה מידע מעניין על התיישבות מהגרים ערבים מהארצות השכנות בארץ . התברר שהיתה הגירה לסירוגין בממדים קטנים לאורך המאה ה ‑ ,19 אבל בתקופת המנדט לבשה ההגירה ממדים חדשים . המחקר עסק בהגירת פועלים ופלאחים עניים ממצרים, מסוריה, מלבנון ומעבר הירדן לארץ ישראל המנדטורית . מאחר שרוב הכפרים הערביים במישור החוף חר...  To the book