ב. ריכוזי הבדווים בצפון, במרכז ובדרום

הבריטי, אלא גם בשל קביעת הגבולות בין המדינות בהסכמי סיום מלחמת העולם הראשונה . קביעת הגבולות הגבילה את חופש התנועה של הבדווים ואף פיצלה שבטים שחלקם נותרו תחת שלטון צרפתי וחלקם תחת שלטון בריטי בצפון . אותו מצב נוצר בגבול המזרחי בין ארץ ישראל המנדטורית לבין עבר הירדן המזרחי . ב ‑ 1926 נחתם הסכם בין הבריטים לצרפתים, על פיו הורשו הבדווים לחצות גבולות לצורך מרעה אבל לקבלת היתר הם נדרשו לסמן את עדריהם ולהצטייד בדרכונים . יצחק בן צבי סקר את מיקומם של הבדווים בתקופת המנדט וקבע ש ‑ % 80 מהם התגוררו בנגב ובמדבר יהודה ורק % 20 בשאר חלקי הארץ : בעמקים, במורדות ההרים, באזור חיפה, בחדרה ובגליל . מוצאם של רוב הבדווים היה מחצי האי ערב, אם כי הוא מצא גם שבטים ממצרים ושבט כורדי . השבטים החשובים ביותר בנגב היו טיא ( תיאהא ) , תראבין ועזאזמא, והיו עוד כמה שבטים קטנים . כמו כן היו שבטים באזור יפו ‑ רמלה, שכם, עכו, עמק בית שאן ובגליל . השרון - בנתונים על היישוב הכפרי, שפורסמו על ידי ממשלת המנדט ב ‑ 5 / ,1944 הובאה רשימה של שבטים בדוויים מסיני שהתנחלו בשרון, ערב א ‑ נציראת, ערב אלמרמרה ועוד . מעין הס ‑ אשכנז...  To the book