פרק שני: הבעיה של בראד

32 סוחרי המהירות לאודישן בתחפושת של גזר . לפני ששלחו את בראד להשתתף במהלך העומק, הוא מעולם לא נשא את עיניו לוול – סטריט או לניו יורק . זה היה בשבילו קורס ראשון ומזורז בסגנון החיים האמריקאי, והוא נדהם לגלות עד כמה הוא שונה מהגרסה הקנדית . "הכול היה מוגזם," הוא אמר . "פגשתי בשנה אחת יותר אנשים גסי רוח משפגשתי כל החיים שלי . אנשים חיו מעבר ליכולת הכלכלית שלהם, והדרך שבה עשו זאת היתה להיכנס לחוב . זה היה הדבר שהכי הדהים אותי . חוב הוא מושג זר לחלוטין בקנדה . חוב הוא הרוע בהתגלמותו . מעולם לא הייתי בחוב, בכל חיי . הגעתי לכאן, וסוחר נדל"ן אמר לי, 'עם המשכורת לך, אתה יכול להרשות לעצמך בית בשווי 5 . 2 מיליון דולר . ' אמרתי לעצמי, ע ל מ ה, לעזא ז ל , א ת ה מ ד בר ? באמריקה אפילו ההומלסים הם בזבזנים חסרי אחריות . " בטורונטו, אחרי ארוחה גדולה בבנק, הוא היה אוסף את השאריות בחמגשית ונותן אותן להומלס שראה כל יום בדרך לעבודה . ההומלס תמיד הכיר לו תודה . כשהבנק העביר אותו לניו יורק, הוא ראה ביום אחד יותר הומלסים משראה בבית במשך שנה . כשאיש לא הביט, הוא אסף ארוחות שלמות שנותרו על השולחנות מסעודות מלכים...  To the book