פרק שלישי: המגירה, התיבות והארונות

125 1 . אני נתקף תמיד זעזוע קל, צער לשוני קל, בכל פעם שסופר גדול משתמש במילה במובנה השלילי . קודם כול המילים, כל המילים, עושות את מלאכתן נאמנה בשפת היומיום שלנו . בנוסף לכך, המילים הרווחות ביותר, המילים הקשורות לעניינים השגרתיים ביותר, אינן מאבדות בשל כך את האפשרויות הפואטיות שלהן . כשברגסון מדבר על מגירה - איזה זלזול ! - המילה מופיעה תמיד כמטאפורה פולמוסית . הוא מזמן אותה ושופט אותה, ושופט תמיד באורח דומה . הפילוסוף אינו אוהב טיעונים נעולים במגירות . זוהי בעיני דוגמה טובה להמחשת ההבדל התהומי בין דימוי ומטאפורה . אתעכב קצת על הבדל זה לפני שנחזור למחקרי על דימויי האינטימיות המשותפים למגירות ולארגזים, המשותפים לכל המחבואים שבהם האדם, חולם המנעולים הגדול, נועל או מטמין את סודותיו . אצל ברגסון המטאפורות שופעות, ואילו הדימויים, בסיכומו של חשבון, נדירים מאוד . דומה שמבחינתו הדמיון כולו מטאפורי . תפקידה של המטאפורה הוא להעניק גוף קונקרטי לתחושה קשה לביטוי . המטאפורה מתייחסת תמיד לישות נפשית השונה ממנה ; ואילו הדימוי, יציר הדמיון המוחלט, יונק את כל ישותו מהדמיון . כשנעמיק בהמשך בהשוואה בין המט...  To the book