פרק שני

מסכת מעילה 172 בבשרה – מ ע י ל הב הו א י ןככל קרבן כשר, – ו ט מ אנ ו ת רפ י ג ו למ ש ו םע ל י הח י י ב י ן שנותר, משום שניתנה לאכילה לכוהנים ) משנה, זבחים פ"ו מ"ד ( . משנתנו מניחה בפשטות שטבול יום פוסל את הקודש . מחלוקת תנאים היא מה טומאתו של תחלהיוםטבול : אומרשאולאבא . ,1 דתניאטבול יום . המחלוקת היסודית מופיעה בברייתא : " כשם . 3מים אומריםוחכ,תרומהבופוסלקדש במטמאטבול יום : אומר איר מביר . ,2 דשולק " ) תוס', טהרותקדשהואוכליקדשהמשקהפוסלכך , תרומהואוכליתרומהמשקהפוסלשהוא ; בבלי, ח ע"א ( . "תחילה לקודש" משמעו שהקודש שטבול יום נגע בו הופך ,661 עמ'פ"א ה"ד לראשון לטומאה ומטמא את נוגעו ; "מטמא את הקודש" משמעו שהוא עושה את הקודש שני או "את התרומה" משמעו שהקודש אינו טמא, אלא שאסור "פוסל את הקודש"לטומאה ; . מבחינה הלכתית צרופה ודאי שטבול 173 ת התנאיםבאכילה בלבד . זו העמדה המקובלת בספרו יום טמא לכל היותר טומאה קלה, הרי הוא כבר טבל מטומאתו . אלא שחכמים מגדירים את " בקדשיםעשומעלהטבול היום כטמא טומאה חמורה יותר, מגזרה מיוחדת, ובלשון הבבלי : " שחלק מהמקורות אינם ) ח ע"ב ( . מכל מקום משנתנו כפשוטה היא ...  To the book