פרק שישי

מנחותתסכמ 140 מןלהלןשנאמרהמנחתמה,'מנחת' 'מנחת'ישמעאלרביבשםיוחנןרביאמרכןולא . נאכליןשיריההעומרמנחתאף,ןנאכלישיריהסוטהמנחתמה . יןהשעורמןכאןאף,השעורין יאפרחהיךחמיתליהאמר,ירמיהרביעםממלברבארביקם,דקיימיןןמ 106 עקיבהרביאמר , סוטה פ"ג ה"א, יח ע"ג ( . מנחת'" ) ירונאכליןששיריהמנייןעצמהסוטהמנחת . 107 דידךהדין ברשה רבי אבא . על כך מקותנאכלןיהתוש וריםבשעןיהתשהעומר נלמדת ממנחת סוטה, שווה קשה, שהפרט המלמד לאהה נאכלת, זו אפוא גזרטוין שמנחת סיממל ) או רבי ירמיה ( מנ שווה . הנאמר במפורש . אמנם התלמוד מוצא לכך דרשה, אך אין היא מספיקה כבסיס לגזר אבל יש,שווההלכות בגזראפשר שלפנינו סיפור תנאי במקורו, שכן אמוראים מיעטו לדרוש ה תיאור של מעמד לימוד אמוראי . גם, ללא ספק,כאן ו ה ש י ר י י םל ע צ מ וק ר בה ק ו מ ץנ ק מ צ תש ל כ ה נ י םח ו ט אמ נ ח תא ו מ רע ו ןמשר ב י הן עולה למזבח כליל, כמו שנראה במשנה וגם הוא מסכים שמנחתו של כ – ל ע צ מ ןי ב י ןק ר מוק . לכך ני, והשיריים לעצמם . איןכוהן הקומץ מוקטר לעצמושלאבל במנחת חוטא,הבאה לא רצה לפגוע באחידות הסגנונית שלךראבל העו,שמעון שייכים למשנה הבאהרבידברי ב ( שהן גוש ספרו...  To the book