פרק שני

מנחותתסכמ 46 לאא – ה מ נ ח המ ןא י נ הו ל ב ו נ ה,באכילה פיגל בזבחפיגלואם – א ח דו א מ ו ר י וו ב ש ר ו וה נפרדת ולכן פגם בה אינו פוסל את המנחה . הסבר זה חסר, שאם כן הרי שלפחות ומצ לעיל פ"א מ"ג שנינו את דעת חכמיםו בכרת . אותהלבונה עצמה צריכה להיות פיגול ולחייב אומר , יש לקישראמרמופשט : "את דברי רבי יוסי לכלל משפטיכסתם משנה . הבבלי מרומם אלא פרט קרבןחלק מה" ) יג ע"ב ( . הלבונה איננההמתיראתמפגלירתמאין : יוסירביהיה המתיר אותו . המינוח בבלי בלבד, ואופייני לחשיבה האמוראית . החשיבה קרבןנספח ל,"שולי" למקוםכבר הבבליאולם . ים ככל האפשרהאמוראית מנסה לנסח כללים משפטיים מופשט חולק בשאלה האםהוארבי יוסידבריל ם שגיש בקושי שבניסוח מופשט זה, וכפשוטמר כפי שנראה בכל,הלבונה היא חלק מהזבח, ואין מדובר על הלבונה עצמה שהיא אמנם פיגול המשניות הבאות . חר כך עלי יוסי מדבר, ורק אאומרת על מה אין רבסדר המשנה הפוך . ברישא המשנהלכאורה רבי – ) להקטיר לבונתה למחרהנה הוא חולק . אפשר שגוף דבריו הוא המשפט השני במשמ יוסי פוסל ( . אבל סביר יותר שרבי יוסי אמר משפט כללי יותר ועורך המשנה הכיר אותו שנתממשנה קדומה כלשהי, ואליה ה...  To the book