אפילוג: היסטוריה וחירות

99 הפנמנו את המיתוס של "קץ ההיסטוריה" . בכך הפחתנו את הדריכות שלנו, הגבלנו את דמיוננו ופתחנו פתח בדיוק לאותם סוגי משטר שאמרנו לעצמנו שלעולם לא יוכלו לחזור . אין ספק שבמבט ראשון הפוליטיקה של הבלתי-נמנע נראית כמעין היסטוריה . פוליטיקאים של הבלתי-נמנע לא מכחישים שיש עבר, הווה ועתיד . הם אפילו מכירים במגוון הססגוני של העבר הרחוק . ובכל זאת הם מציגים את ההווה כלא יותר מצעד לקראת עתיד שאנחנו כבר מכירים, שבו הגלובליזציה מתפשטת, התבונה מעמיקה והשגשוג גובר והולך . זה מה שמכונה טלאולוגיה : סיפור שלפיו הזמן מתקדם לעבר מטרה מסוימת, בדרך כלל נחשקת . גם הקומוניזם הציע טלאולוגיה, שהבטיחה אוטופיה סוציאליסטית כתוצאה בלתי-נמנעת . כאשר התנפץ הסיפור הזה לפני כרבע מאה, הסקנו מסקנה שגויה : במקום לשלול כל טלאולוגיה, דימינו לעצמנו שהסיפור שלנו הוא האמִתי . הפוליטיקה של הבלתי-נמנע היא תרדמת אינטלקטואלית מתוצרת עצמית . כל עוד שררה יריבות בין השיטה הקומוניסטית לקפיטליסטית, וכל עוד היה זכר הפשיזם והנאציזם חי, האמריקנים נדרשו להקדיש תשומת לב מסוימת להיסטוריה ולשמר את המושגים שאפשרו 100 להם לדמיין עתידים חלופיים . ...  To the book