88 במשרה מלאה . כשהתחלתי לעבוד בגבעת חביבה כמה שנים אחר כך, ב- ,1980 צמצמתי בהדרגה את משרת ההוראה ובסופו של דבר לימדתי אזרחות בהיקף של שליש משרה . במשך כשלושה עשורים לימדתי אלפי תלמידים את מקצוע האזרחות . לא קל ללמד בבית ספר ערבי על אזרחות ישראלית, אבל כשאני מביט לאחור נדמה לי שמצאתי את שביל הזהב, ובהמשך אפרט כיצד . ניסיתי ליישם בבית הספר דרכי הוראה חדשות שלא היו מקובלות אז . רוב ההוראה הייתה פרונטלית : המורה מדבר והתלמידים כותבים וכמעט שאין דיאלוג ביניהם . מורים, במיוחד במקצועות רגישים כמו המקצוע שלי, לא אהבו שהתלמידים שואלים שאלות ודאגו רק שישננו את החומר ויעברו את הבחינות . אבל אני הכנסתי עבודה בקבוצות ועבודה עצמית והייתי קשוב מאוד לתלמידיי . אהבתי אותם והם החזירו לי אהבה, אפילו הערצה . השקעתי מאמצים בהכנות לשיעורים, הרביתי ללכת להשתלמויות כדי להתקדם וללמוד עוד והיה לי גם קשר טוב עם משפחות התלמידים . התלמידים והוריהם, הנהלת בית הספר וחבריי המורים העניקו לי בית חם . בית הספר הפך עבורי למעגל חברתי . היינו חבורה של מורים צעירים ורווקים, התחברנו בינינו ובילינו הרבה יחד מחוץ לשעות הלימוד...
To the book