בית הספר התיכון בטירה

78 בטיולים הן הלכו בנפרד . הן היו עשר ואנחנו הבנים כעשרים, ורובן היו חרוצות יותר מהבנים . אבל לצערי בגלל הלחץ המשפחתי והחברתי חלקן נשרו או התארסו במשך הלימודים, הפכו לאימהות ולעקרות בית ולא מיצו את יכולתן להמשיך וללמוד . אני שמח שכיום התקדמנו : החברה הערבית מבינה שהשכלת הבנות חשובה לא פחות מזו של הבנים, ורבות רבות מן הבנות שמסיימות תיכון בהצלחה ממשיכות בלימודים גבוהים . תקופת בית הספר התיכון, בשנים 1968 – ,1971 חיזקה אצלי את תחושת העצמאות והאחריות . זו הייתה הפעם הראשונה שיצאתי מהבית וגרתי לבד . נכון, חייתי עם משפחה, אבל לא עם המשפחה שלי . הכנתי שיעורים לבד ושמרתי על התקציב השבועי שלי מיום ראשון עד יום חמישי . התקופה הזאת חשפה אותי לקִדמה שלא הייתה בכפר שלי, ובמיוחד לנפלאות החשמל . לא היה צריך ללכת לישון עם שקיעת השמש ; אפשר היה להישאר בבית ולקרוא ולהכין שיעורים או לצאת, לבלות וליהנות . היו לנו חיי חברה . לפחות פעם בשבוע הלכתי לקולנוע, שיחקתי כדורגל וצפיתי במשחקים של קבוצת טירה, ולפעמים גם יצאנו עם החברים לבלות בערים הגדולות . כל זה היה חסר לצעירים בגילי שלמדו בתיכון קרוב וחזרו הביתה מ...  To the book