|
|
60 אצלנו בברטעה האינתיפאדה הייתה מוחשית, שכן בני משפחתנו מהחלק המזרחי הצטרפו אליה בהתלהבות . החיים השתנו לגמרי . מדי יום התרחשו עימותים בין צעירים שהפגינו והניפו דגלי אש"ף ובין הצבא הישראלי, אשר בכל פעם שנכנס לכפר התקבל במטחי אבנים . ג'יפים של מג"ב ניצבו כל העת בכיכר המרכזית, המפרידה כביכול בין שתי הברטעות . לעתים קרובות צעירים מברטעה המזרחית חיפשו מחסה בבתי קרוביהם בברטעה המערבית, ובמרדפים של מג"ב ובחיפושים אחריהם נכנסו לא פעם ולא פעמיים גם לצד שלנו . גם אנחנו התחלנו לסבול מגז מדמיע ומחיפושים בבתים . אנשים מברטעה המזרחית ניסו לשכנע אותנו להצטרף להפגנות והיינו שומעים את הקריאות מהמסגדים שלהם . מכיוון שברטעה המזרחית לא יושבת על ציר תנועה מרכזי או ליד יישוב יהודי שאפשר היה לחדור אליו, הם נהגו לבוא אלינו, בעיקר בלילות, ולתלות דגלי אש"ף — מעשה שהיה מנוגד אז לחוק הישראלי . אנשי מג"ב היו תופסים מישהו מאצלנו ומכריחים אותו לטפס על עמוד החשמל או על גג הבית ולהוריד את הדגל . אנחנו סבלנו משני הצדדים : מהאבנים שהושלכו לעבר השוטרים ופגעו בבתים שלנו ומהגז המדמיע, שפגע במיוחד בילדים ובנשים בתוך הבתים...
To the book |
קרן פרידריך אברט
כבהא, ריאד
|
|