56 1967 ועד היום התברר שאנחנו הושפענו מהם יותר מאשר הם הושפעו מאתנו . חידשנו את הקשר לשורשים הערביים שלנו וללאומיותנו הפלסטינית . הם, לעומת זאת, לא הפכו לישראלים, אם כי תעודת הזהות הישראלית עודנה נחשקת, בעיקר מסיבות כלכליות ופונקציונליות . בשנים הראשונות נמחק הגבול והצעירים שלנו הרבו לבלות בערים טול כרם, שכם וג'נין, ביקרו שם בבתי קולנוע ורכשו עיתונים פלסטיניים וספרים בשפה הערבית, שבישראל היו מועטים ונדירים . ערכנו קניות בשווקים הזולים שם ואכלנו במסעדות העממיות ; גם יהודים רבים התהלכו אז בחופשיות ברחובות הערים הפלסטיניות ונהנו מן המוצרים הזולים, מן האוכל הטעים ומן האווירה המזרח-תיכונית האותנטית . הקשר בין האוכלוסיות של שני חלקי הכפר התחזק והתהדק, גם מתוך קשרי נישואין . התודעה הלאומית שלנו התחזקה ; גם אם כלכלית אולי מצבנו היה טוב משלהם, הרי שמבחינה פוליטית ולאומית הם עלו עלינו . מקץ שנים אחדות, ב- ,1971 כתב עלינו תושב ברטעה המזרחית בעיתון המקומי ‘אל-נַהְדה' שייסדתי עם חברים : “מבחינה פוליטית הם שטחיים . אין להם בסיס רציני להבנת המתרחש ואין להם ראייה נכונה לעתיד . הם מושפעים מהצורה החיצונ...
To the book