מורשת

34 כמעט שלא למד ולא דיבר . היו לו ספרים באנגלית, ספרי לימוד ששימשו אותו עוד בבית הספר . בשנות השישים התחילו להגיע ספרים ממדינות ערב והוא קנה ספרים בכל פעם שהייתה לו הזדמנות . עיתונים קרא כמעט בכל יום . תחילה את ‘אל-יום', שהיה העיתון הרשמי בערבית ויצא מטעם הממסד הישראלי, ואחר כך ‘אל-אנבא' . דודי היה מביא את עיתון מפ"ם ‘אלמרצאד', והעיתון ‘אלאתחאד' של הקומוניסטים הגיע לכפר אחרי שהגלו לכאן את המורים פעילי המפלגה . אפילו ‘העולם הזה' הופיע תקופה מסוימת גם בערבית . את כולם קראתי והייתי מעודכן כמו אבא, בפוליטיקה וגם באירועי היומיום בארץ ובעולם . היה לנו גם רדיו — בכפר היו אז שניים או שלושה מקלטי רדיו, ואחד מהם היה אצלנו . אהבתי להקשיב לזקנים כשהגיעו וישבו סתם, במיוחד בחורף, מסביב לתנור, על הפִירָאשׁ, המזרנים, ישבו ודיברו . הם הקשיבו לרדיו, סיפרו סיפורים ואפילו בדיחות שמעתי מדי פעם . אבא נפטר בשנת ,1985 בגיל חמישים ותשע, משחמת הכבד . הוא מעולם לא שתה אלכוהול . הוא עישן מקטרת וטבק ולפעמים הכניס לפיו סיגריה שלא הדליק, אבל שום דבר באורח חייו לא הכין אותנו למחלתו . הוא היה אדם מסורתי, התפלל חמש פעמ...  To the book