המשפחה המורחבת

32 לו גם חברים יהודים במקומות שונים בארץ . אחד מהם היה אבו יוסף משכונת התקווה בתל אביב . כשהייתי סטודנט, בתקופה שאבא לא עבד, הייתי חוזר לכפר רק פעם בחודש . לא היה לי כסף והייתי הולך לאבו יוסף בשכונת התקווה בתל אביב והוא היה נותן לי כסף בלי לשאול שאלות . ואצלנו — הבית שלנו היה פתוח גם לערבים וגם ליהודים, אפילו בתקופות קשות . סבלנו מאוד מהממשל הצבאי, יותר מיישובים אחרים באזור . לא היה כביש שיחבר את ברטעה לדרך הראשית של ואדי עארה, לא היינו מחוברים לשום כפר אחר, ולכל דבר ועניין היינו צריכים ללכת ברגל עד ואדי עארה ומשם להמשיך באוטובוסים . פעם אבא נאלץ ללכת מדי יום במשך שבוע שלם כדי לבקש מן המושל הצבאי רישיון לקחת אותי לרופא, ולא קיבל, עד שמישהו עשה לנו פרוטקציה ונתן לנו רישיון . סבלנו כשהחיילים והשוטרים חיפשו הברחות ומבריחים והטרידו את אנשי הכפר בימים ובלילות, ולעתים גם היו מעצרים . ולמרות זאת הבית שלנו תמיד היה פתוח לכולם . אבא חינך אותנו לאהוב את כולם ולכבד את כולם . הדרך שבחר בה הייתה נועם ההליכות . הוא לא התעמת עם אנשים וידע לפתור בעיות בשקט . הוא לא היה כמו מוכתארים אחרים, שביקשו טובות...  To the book