21 התבייש לעבוד בעבודה פיזית ולכן מעולם לא היה לו מספיק כסף . בלית ברירה, כדי לפרנס את המשפחה שהלכה וגדלה, הוא החל לעבוד בממכר גבינות . ייצור הגבינות זכור לי היטב . תחילה חיממו את חלב העזים והכבשים והכניסו אותו לשק שנתפר מבד לבן, שאליו הוכנסו גם מעין גולות עשויות מחלב עזים טרי שעבר תהליך ייבוש, כדי שהחלב יתקשה ויהפוך למעין יוגורט . אחר כך חתכו אותו ועטפו בבד כל אחת מהחתיכות הקטנות והמרובעות, הניחו עליהן לוח עץ כבד כדי שהנוזל ייצא, וכך נוצרה הגבינה . אבא מכר את הגבינות באזורים עירוניים, לאנשים שלא היו להם עדרי צאן . הוא נסע בין ערים כמו נצרת, עכו, יפו וחיפה . גם בקרב יהודים מזרחים היה ביקוש לגבינות הללו, והוא מכר אותן בשוק פתח תקווה . מאז שהייתי בכיתה א', מדי בוקר בשעה חמש לקחתי את אבא שלי על החמור לעארה, עם הגבינות . שם הוא חיכה לאוטובוס שנוסע לנצרת כדי למכור אותן, ואילו אני חזרתי עם החמור לבית הספר . בארבע אחר הצהריים רכבתי שוב על החמור להביא את אבא בחזרה מעארה, מרחק כארבעה קילומטר . הלכנו יחד, אבא ואני, אחד רוכב ואחד הולך ליד החמור, כמו בסיפור הידוע על ג'וחא שהלך עם אביו וחמורו : תחי...
To the book