הקונטקסט התכנוני והפעולה האדריכלית בישראל של תחילת המאה העשרים ואחת

194 מסגרת כלכלית זו מעצבת ומבנה מחדש את כל מוסדות החברה, כמו גם את הסביבה הבנויה — שמתפתחת ללא עיגון ממשי בקריטריונים שיסייעו להגן על האינטרסים הציבוריים ושל החברה בישראל בכללה . השינוי השני נוגע לפרספקטיבה המקצועית של האדריכל ולשיח האדריכלי ההולך ומשתנה בעקבות משבר האוטופיות המודרניסטיות של המאה העשרים, כמו גם יוצר התנגדות לתפיסה הרציונלית והפונקציונלית בתכנון ובאדריכלות . אתגור תפיסת העולם הפונקציונליסטית הוביל לחיפוש אחר דרכים חדשות לבחינת מהותה ואופייה של העיר וכיצד יש לפעול בה — מתוך שימת דגש על המרחב הפיזי, התייחסות לקיים, כמו גם לממד האנושי ולהקשר ההיסטורי והמקומי . במקרה של ישראל ניתן לזהות לא מעט אדריכלים השואבים את שפתם האסתטית מרוח המקום ( רגיונליזם, לוקליות ) ותופסים את המרחב כאתר ארכיאולוגי, שבו מופקד האדריכל על שימור הזיכרון הלאומי ועל הבניית הזהות הלאומית, וכך מרוקנים את העשייה האדריכלית מערכים פוליטיים-חברתיים ומתכתבים בעיקר עם תפיסות אסתטיות, המיועדות בסופו של דבר לבסס ולעגן את השקעות ההון הפרטי והלאומי . על רקע זה ניתן להבין את ריבוי תכניות הלימוד בנושא השימור בישראל,...  To the book