ב. ההגות באשכנז: מרחב אונטי של תפילה

פרק רביעי : לפגוש את האל בקולות התפילה 159 הן חסידי אשכנז הן הקבלה התיאוסופית נוטים באופן ברור לחשיבה היפוסטטית, המניחה את קיומן של ישויות או תחומים אלוהיים שונים הנאצלים מן האל . בהתאם לנטייה זו, התפילה התפרשה כהיפוסטזה המתהווה בתוך התחום האלוהי, שלה מעמד גבוה במיוחד . כך, דו-השיח התלמודי, הנזכר לעיל, מקבל פירוש חריף יותר בכמה מן האסכולות היהודיות הימי-ביניימיות, ופונה באופן קיצוני לכיוון ההיפוסטטי . הבנה היפוסטטית כזו של התפילה מרומזת בכמה מכתביו של ר' אלעזר מוורמס . הוא מתאר את הארתה של התפילה כשבני ישראל עושים את רצון האל, ובמקרה אחר מתואר המלאך סנדלפון כמלביש את התפילה באש זוהרת כחלק מהכנתה לעלייתה למרום . 10 בדיון אחר שלו אנו מוצאים : כשישראל מברכין להק' [ ב"ה ] אז הכבוד מתגאה ומרומם למעלה למעלה ומתרומם כמו שנ' [ אמר ] "רוממו יי'" [ תהלים צט ה ] 11 ומי יכול לרוממו ? אלא הכבוד מתרומם לפי הברכה והשבח . ועל זה אמר "חסידיך יברכוכה" [ תהלים קמה י ] ואחר כך "כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו" [ תהלים קמה יא ] [ . . . ] כשמברכין לו אז מתגאה ומתגדל [ . . . ] בשביל הברכות והשבחו' [ ת ] שמשב...  To the book