על מונחי ההשתייכות

ע ל מ ו נ ח י ה ה ש ת י י כ ו ת | י ט ברוב הטקסטים הרבניים המאוחרים יותר, בספרות החידושים ובשו"תים, נפוצה הצורה 'ישראל' כמתארת את האדם הפרטי היהודי יותר מן המונח 'יהודי' . פרעה מתייחס לבני ישראל כאל 'עם', וכך גם היהודים מכנים את עצמם . ואולם, בנוסף הם מכונים אומה, לאום ( ייתכן שהכותבים בימי הביניים משתמשים במילה 'אומה' גם במובנה הערבי, 'קהילת מאמינים' ) . דתם שונה — במובן של חוק — כדברי המן : 'יֶשְׁנוֹ עַּם אֶחָּד מְפֻּזָּר וּמְפֹרָד בֵּּין הָּעַּמִים [ . . . ] וְדָּתֵּיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָּם' ( אסתר ג, ח ) . המשנה מכנה מנהגי נשים יהודיות כ'דת יהודית' . 'יהדות', כמונח המתאר תכונת היות יהודי, מצויה בטקסטים מימי הביניים ; אותה צורה משמשת בעברית בת-זמננו כדי לתאר יהדות כדת או כתרבות . כל יצורי אנוש הם צאצאיו של אדם — בני אדם . אלה שאינם יהודים הם 'נוכרים' — זרים . מילה נוספת לציון 'עם' היא 'גוי' . המונח מופיע לראשונה בשבועת האל לאברהם שצאצאיו יהיו ל'גוי גדול' . המונח 'גוי' משמש על פי רוב כדי לציין 'אחרים' ; מקבץ עמים לא-יהודיים קרוי 'גויים' . בשפה השגורה, מי שאינו יהודי קרוי 'גוי', ולעית...  To the book