|
|
הופעת יונה בתל אביב והרמת מסך מן העולם מכוח הציפור . אין ספק שהמבט ביונה של אלתרמן ושל אבות, ברגעים המחוללים את השיר, הם מבטים זהים . תודעה פקוחה, ציפור, דממה דרוכה . ברגעים אלו, הקודמים למילים המסוימות שהן השיר והחשובים לשיר לא פחות ממילותיו, אין כל הבדל בין משורר למשורר כפי שאין הבדל בין שני אטוֹמים של זהב . המרווח שבין לאה גולדברג לעורב שלה זהה למרווח שבין ביאליק לחסידוֹת, ולכן היא יכולה לצטט אותו בשירהּ ( ראו עמ' 140 ‑ 141 ) ; המרווח שבין אלתרמן ליונים המבעבעות שלו זהה למרווח שבין משורר פרק קד ב תהלים להר הגעש הפולט עשן . ההיסטוריה של הספרות אינה משקרת, היא יוצרת מיתוסים, ומיתוס, כדברי רולאן בארת, הוא סיפור על המציאות, סיפור המשכתב אותה, מוחק ממנה פיסות, ומדגיש רק היבטים מסוימים בה, שבהקשר שלנו הם היבטים 250 ההיסטוריה של הספרות ‑ ומשתפיםשל דרמה ומאבק, של שושלת . עמה פעולה כמה משוררים במאמריהם ובשיריהם ‑ מבצעת המרת דת כפויה של שירה לעלילה דרמטית . אך ברגע שבו עומד אבות ישורון מול עץ בחורף תל אביבי, הדרמות מתפוגגות . נותרים רק הוא, היונה, הקור וכל מה שעולה ומופיע ביניהם : 251 יוֹנַת ...
To the book |
|
|