420 | ילדי הלך לאן ? הגעתי לרמב"ם, והתחלתי לחפש את הילדה . שאלתי במשרד בכניסה, אמרו לי : אין ילדה כזאת, תלכי מפה . עזבתי אותם, והתחלתי לחפש בין הקומות, מקומה לקומה, נשים, גברים, זקנים, עד שמצאתי איפה הילדים, וגם שם לא מצאתי אותה . ירדתי למשרד, ואמרתי להם : תשמעו, או שתביאו אותה, גנבים, או שאביא עליכם את המשטרה . אמרו לי : אם לא ראית – אין, לכי מפה, משוגעת . אמרתי להם : תראו, אני אשאר לישון פה, לא אזוז מפה . היו שם למזלי כמה תלמידות, שלומדות להיות אחיות . הן ריחמו עלי . ראו שאין לי איפה לישון ולקחו אותי אצלן לפנימייה . באמצע הלילה, אני שומעת את האחיות מדברות : היא לא תוותר להם, זה ברור, למה הם לא נותנים לה את הילדה ? זה לא יפה . הם חשבו שאני לא מבינה עברית . עם כולם דיברתי ערבית תימנית מעורבבת בקצת עברית . עכשיו ידעתי שהילדה שלי בחיים . ישר בבוקר חזרתי למשרד, והתחלתי לצעוק . אני צועקת, והם צועקים עלי . פתאום אני רואה במסדרון תימני אחד בחלוק לבן, עושה לי סימנים שאבוא בשקט . חיכיתי קצת, והלכתי אליו . הוא אומר : נעלה למעלה, את תלכי אחרי, אני אפתח את הדלת ואת תחפשי מייד, בצד ימין . הוא הולך...
To the book