ב. תודעת הגלות ואופי התקווה המשיחית

אמר הכוזרי : אם כן אתם היום גוף בלא ראש ובלא לב . אמר החבר : כן הוא, כאשר אמרת . ועוד, ולא גוף אלא עצמות מפוזרות כמו העצמות היבשות אשר ראה יחזקאל . . . גם הרמב"ם מתאר באריכות ב"איגרת תימן" את תודעת הגלות ואת הצורך שלא להתייאש מהאובדן הזמני של מלאות הקיום הלאומי והרוחני כאחד ( איגרות הרמב"ם, מהד' שילת, עמ' קכה, קמו ) : שזאת האומה בזמן הגלות, כל מי שישתדל לנצחה ולהתגבר עליה, תעלה השתדלותו, גם יכול יוכל . . . כי כשיחשבו האומות שזאת האומה לא תהיה לה מלכות לעולם, ולא ממשלה, ולא תשועה מאשר הם בו, ויסכימו על זה כל החוזים והקוסמים ובעלי הכוחות . . . יראה המשיח . עוד שני תיאורים של תודעת הגלות מתקופה מעט יותר מאוחרת מחדדים את הסירוב היהודי המתמשך להשלים עם הקיום בגלות ואת המאמץ התודעתי המתמיד לראות בה אנומליה . כך הסביר המהר"ל מפראג ( 1520 ‑ 1608 בערך ) , את ההכרח הלוגי בסיום העתידי של הגלות תוך שהוא מדגיש את הממד המדיני שלה ( נצח ישראל, פרק א', עמ' ט ‑ י ) : כי אין ספק כי הגלות הוא שנוי ויציאה מן הסדר, שהשם יתברך סדר כל אומה במקומה הראוי לה, וסדר את ישראל במקום הראוי להם שהוא ארץ ישראל, והגלות...  To the book