ג. הממד האתני בלאומיות המקראית

של עם ישראל כקבוצה אתנית בעלת מוצא משותף, משורשיה במשפחת האבות הקדומים - אברהם, יצחק ויעקב - דרך התרחבותה לכדי שבט או כמה שבטים, ועד לתהליך גיבושה כעם . הכינויים "בני ישראל" ו"בית יעקב" מדגישים את היסוד האתני ‑ משפחתי שעל גבו נבנה הייעוד של בני ישראל כעם ה' . מצוות רבות בתורה נועדו לטפח את הזיכרון הלאומי באמצעות טקסים וסמלים . מצוות סוכה מנומקת בתורה בטעם : "למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אתם מארץ מצרים" ( ויקרא כג, מג ) , ושמירת השבת מנומקת כך : "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויצאך ה' אלהיך משם ביד חזקה ובזרע נטויה על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת" ( דברים ה, טו ) . טיפוח הזיכרון הלאומי מודגש גם כשלעצמו, כמו בפסוק הבא : "כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויציאנו ה' ממצרים ביד חזקה . . . ואותנו הוציא משם למען הביא אתנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו" ( דברים ו, כ ‑ כג ) . גם המפקד הלאומי, הנחשב בעולם המודרני כגורם מעצב של תודעה 438 לאומית, חוזר ונשנה במקרא . המצוות המתוארות במקרא אינן פ...  To the book