פרק ארבעה‑עשר: שגרה של משבר

מעשן ? " "מה פתאום ? " היתמם מייקי . "אז או קיי, אני חוזר לעבודה", אמר גרשון והלך . סיפור זה משקף במדויק את יחסו של גרשון לילדיו מחד ולממסד החינוכי מאידך . הוא רצה שישתלבו במערכת, שיצליחו, אך כמו שרה, היה גם לו ביטחון ואמון בהם, והוא סירב לקבל את מרותם ואת חוות דעתם של נציגי המערכת . בעצם, בתוך תוכו, הוא כנראה העריך את המרדנות של ילדיו, אולי משום שהוא אף פעם לא אהב "יֶס ‑ מנים", לא אהב שמרנות, לא אהב הליכה אוטומטית עם הזרם, וממש תיעב בינוניות . הוא דחף את ילדיו להצטיינות, כמובן, אך גם כישלון מפואר היה מתקבל אצלו בטבעיות . בינוניות, עם זאת, היתה פשע בל יסולח . בחירותיהם של ילדיהם של שרה וגרשון כאנשים בוגרים הוכיחו כי האמון והתמיכה שקיבלו מהוריהם במגוון דרכים נשאו פרי . שלושתם שירתו בצבא בתפקידים משמעותיים, וגרשון ושרה ליוו אותם בדרכם בצבא והתייצבו לכל טקס שבו השתתפו . זאת ועוד : למרות ההבדלים הקיצוניים בין דני ובין אביו בכל הנוגע לבחירות תרבותיות, טעם בלבוש או לסגנון חיים בכלל, לשניהם היה ברור כי דני מתכוון ללכת בדרכו של אביו . גם בשיא מרד הנעורים שלו, דני היה מצטרף לגרשון בביקורים במפע...  To the book