פרק שלושה‑עשר: אשרי אדם מפחד תמיד

ולעתים חסרי תוחלת, הגיעו העובדים לתובנה ברורה, שגרשון אינו אויב אלא מעסיק, נוקשה אמנם אך הגיוני והגון . ברור היה להם שאת הצלחתה הגדולה של אלקו בשנים אלה יש לזקוף, בעיקר, לזכותו . העובדים התעשתו . במרס 1980 הוכרז על בחירות חדשות . נבחר ועד 144 גרשון יצאחדש, וזה הישן, בראשות אמיל שכטר המיליטנטי, הודח . כמנצח, אך לא הרגיש שמץ של גאוות מנצחים או שמחה לאיד . להפך . הוא דווקא היה משוכנע שהניצחון הוא של העובדים . ■ ■ ■ 145 מחזורבראשית שנות ה ‑ 80 קפץ מספר עובדי אלקו מ ‑ 800 ל ‑ 900 . הכספים שלה גדל מדי שנה וכך גם רווחיה . גרשון קבע את מכסות הייצור ודרש מעובדיו לעמוד בהן, ובדרך כלל הצליחו בכך . דירקטוריון החברה ידע לייחס לגרשון את ההישגים, ובהתאם לכך אישר לו תגמול ראוי . שולמה לו משכורת חודשית נאה . לצדה קיבל דמי ניהול, בשיעור % 3 ‑ % 4 מרווחי החברה והחברות הבנות, בהתאם לשיעור הדיווידנדים 146 מנהליו של גרשון תוגמלו אף הם בהתאםשחילקה אלקו מדי שנה . לרווחי החברה . מדיניות זו שיקפה את גישתו של גרשון לאורך השנים - אנשים טובים יש לתגמל, ואכן הוא מימש זאת הלכה למעשה . כל מנהליו מספרים על נדיבותו . ה...  To the book