פרק עשירי: המנכ"ל

מותג של שכונת יוקרה אליטיסטית כבימינו אלה, אבל גם אז גרו בו משפחות אמידות . ■ ■ ■ לקראת שנתו הארבעים ( 1968 ) , נדמה היה שגרשון הגיע אל המנוחה והנחלה . היציאה מהמיתון בישרה הן עבור אלקו והן עבורו מעבר לחיים רגועים יותר . גרשון התבסס והחל לצבור נכסים . המשפחה כולה השתלבה היטב בשכונה החדשה, דני ודפנה הלכו לבית הספר השכונתי, מייקי רק נולד, ושרה המשיכה לנהל את משק הבית והילדים ביד רמה . גם בבית החדש המשיכה המסורת המקודשת, שנקבעה כבר בראשית חיי המשפחה - ארוחת ליל שבת בצוותא . הארוחות התקיימו באדיקות, ולאיש לא היה מהן פטור . התפריט, באחריותה של שרה, היה קבוע למדי . היא לא ממש אהבה לבשל, ומצאה דרכים משלה להפיק ארוחה מרשימה, רובה מהתנור : צלי עגל בתנור, תפוחי אדמה עם בצל בתנור, סלט גדול וקינוח מהתנור - אחת משש העוגות שאפתה מדי יום שישי, שלוש שחורות ושלוש לבנות . ההתייצבות לארוחה היתה, כאמור, חובה . הילדים לא פעם ראו בזה עול . כשכולם נשארו בצופים אחרי הפעולה, הם נאלצו לעזוב כבר בשעה שבע כדי להגיע לארוחה . כשחבריהם יצאו למסיבות, הם היו עדיין מסובים לשולחן השבת . אך שרה וגרשון לא ויתרו . משבגרו, ...  To the book