|
|
תיסור איין מסעא 143 והתנגדו לאכיפתם של חוקים אחידים על היהדות כולה, וביקשו לשמור את מנהגיהן המקומיים . כמו כן התנגדו ללחץ המיסים של גובי ראשי הגולה . תסיסה דתית וחברתית זו באה לידי ביטוי בעיקר בפרס, וסופה שהצמיחה כתות למיניהן, ולכל כת אופי וצביון משלה — הצד השווה שבהן שכולן התנגדו לתורה שבעל-פה ולתלמוד . במאה התשיעית ובמאה העשירית התלכדו כל הכתות האלה והיו לתנועה אחת — הקראות ( שם : 190 ) . בדיונים בספרות המחקר על הקראים מקובל להשתמש במונחים : "היהודים הרבניים" לגבי הקהילות היהודיות המכירות בסמכותה של "התורה שבעל-פה", ו"היהודים הקראים" לגבי הקהילות שאינן מכירות בתוקפה המחייב של התורה שבעל-פה . הקראים לא ראו את עצמם מחוץ לכלל ישראל . בדרך כלל, יחסם של הגויים לקהילה הקראית דומה היה ליחסם לקהילה הרבנית . לפי שור, השפעתם של הקראים על הקהילה הרבנית היתה מצומצמת, וזאת בגלל מאבקו של רב סעדיה גאון ( 882 - 942 ) נגדם : תחילה כתב ביקורת על "ספר המצוות" לענן, ואחר כך פרסם עוד מסות שמנסות להפריך את דעות הקראים ועקרונותיהם . רב סעדיה גאון עורר את הרוב הרבני למחשבה שאין לראות בקראים רק יהודים שסטו ב...
To the book |
|
|