ה. יין כמסמן הבחנות בין קבוצות חברתיות ובין זמנים שונים

62 המשמעות הסמלית של היין בתרבות היהודית ישראל ששותים יין מדברים בדברי תורה ומשבחים את הקב"ה . המלך אחשוורוש שותה יין ממש, יין שמשכר . הוא משתכר ומסיר מעליו את הנורמות התרבותיות המקובלות ( לפי המדרש הוא שולח להביא לפניו את ושתי עירומה ) . בעוד שמלך מלכי המלכים הקב"ה שותה יינה של תורה שאינו משכר לעולם, שהוא יין מטפורי, שכולו טוב . שני המדרשים הבאים עוסקים בהבחנה בין זמנים : ויברך אלהים את יום השביעי ( בראשית ב, ג ) , הב"ה [ = הקדוש ברוך הוא ] ברך וקדש את יום השביעי, וישראל אינן חייבין אלא לשמור ולקדש את השבת , מכאן אמרו : כל המברך ומקדש על היין בלילי שבתות מאריכין לו ימיו בעולם הזה ולעולם הבא, שנ' [ שנאמר ] : "כי בי ירבו ימיך" ( משלי ט, יא ) — בעולם הזה ולעולם הבא ( פרקי דרבי אליעזר [ היגר ] — "חורב" פרק יט ) . המדרש מסביר את מנהג הקידוש על היין בשבת . הקידוש על היין מבחין בין קדושת השבת לבין ששת ימי המעשה . ובכך הוא מגשר אף בין העולם הזה לבין העולם הבא — מי שמקדש בעולם הזה זוכה לחיי העולם הבא . גם המדרש הבא מתייחס לקשר שבין מעשים בעולם הזה לזכויות בעולם הבא : אמר רבי יוחנן : שלשה מנוחל...  To the book