|
|
אורה הרמן 305 הטראומה . "לנו היהודים אין ברירה אלא לחזור ולגעת בשואה נגיעה ראשונית, חשופה, כמעט בכל מעשה או מצב משמעותיים שלנו : מהאופן שבו אנו מגדלים ומחנכים את ילדינו, ועד לדרך שבה מדינת ישראל מנהלת את ענייני הביטחון והחוץ שלה . ובעיקר היא נוכחת באופן הסמוי, הטרגי, שבו חשים הישראלים את קיומם כעם ; את שונותם, את ייחודו המצמרר של גורלם, את זרותם בין העמים, את חוויית קיומם שתמיד הוא נדמה רופף ותלוי על בלימה ; תמיד מוטל בו ספק וצל איום כלשהו מרחף מעליו . שלא כשאר העמים, אנו בישראל נידונים לשוב ולהתחבט במסקנות שנובעות מהשואה ולהיכשל, לפעמים במכשלות החרדות הקיומיות שהשואה חרתה בנו . במובן מסוים העם היהודי ובמובן מה גם כל יהודי, כמעט, הוא יונת הדואר של השואה, אם ירצה בכך ואם לא" . גרוסמן קורא "לספר לעצמנו ולאחרים שוב ושוב, את הסיפור הנורא ההוא, על זוועותיו, וגם על ניצוצות האור והחסד והחמלה והאומץ שהיו בו . לספר אותו בכל הרבדים ובכל הכלים של התודעה והשכל והרגש : לספר אותו מתוך ידיעת העובדות ההיסטוריות, ומתוך הדהוד השאלות המוסריות, החברתיות והפילוסופיות שהוא מעורר ; אבל תמיד מתוך זיקה אל סיפו...
To the book |
|
|