567 ההיסטוריה היהודית לעמוד בכניסה זו לתוך המציאות הממשית, בלי לכלות עצמה בתביעה המשיחית שהועלת ממעמקיה — זו השאלה שהיהודי בן דורנו, 51 מתוך עברו הגדול והרה הסכנות, מציב בפני שעתו ועתידו . ב- 1970 , ברוך קורצווייל טען שמלחמת 1967 והפגישה המחודשת עם הכותל היו בבחינת מימוש זרמיה התת קרקעיים של הציונות, שאינם אלא דת בלבוש מחולן . בנקודה זו הסתירה המהותית הטבועה בציונות נהפכת לסתירה גלויה, סתירה הטמונה בכל תנועה חילונית המתיימרת לתרגם עולם טרנסצנדנטי דתי למונחים ארציים . במלחמת 1967 טען קורצווייל, נוצרה תפישה שאינה אלא תרגום מונחים של מלכות שמים הנפגשת הלכה ולמעשה עם הגשמת חלומה, כמוציאה לפועל של שאיפות דתיות מקוריות קדומות יותר . לכן נטישת השטחים שנכבשו במלחמה עבור הציונות היא הודאה "בכישלונה כדוברת וכמוציאה לפעול של רציפותה ההיסטורית של היהדות" . במילים אחרות : הציונות, לטענת קורצווייל, "נתפשה 52 בסבך מושגיה שלה ללא מוצא" . בסימפוזיון שנערך לאחר מלחמת יום כיפור ישעיהו ליבוביץ היה נחרץ לומר שממלחמה זו לא יילמד איזשהו לקח שיתבטא : בשינוי המציאות הציבורית [ . . . ] . אופייה של החברה הישראלי...
To the book