מבוא: הכאב והעיוורון — יומן וקטעי שיחות

454 אמר שנדרש אורך רוח והעיקר לא להתבלבל ממקסם השווא של אלה שדוברים בשם היהדות המנצחת . היו אלו ימי העליות לסבסטיה . גוש אמונים כבר היה עובדה קיימת, אנשיו הופיעו בתקשורת, וחנן פורת היה יקיר הקיבוצים . דבריהם של חלק מאנשיהם נשמעו זרים באוזניי . לווינגר נשמע כאדם סהרורי שהגיע מעולם אחר . אבל חנן פורת ובני קצובר ואורי אליצור היו בסדר, וגם נעמי שמר וחיים גורי היו אִתם . את הצעדות והעליות של גוש אמונים חוויתי כהפגנות פוליטיות מיותרות שקרוב לוודאי יחלפו . כי "אנחנו" הרי בשלטון ! לא דמיינתי שום מציאות פוליטית אפשרית אחרת . מה גם שהצעדות של גוש אמונים אינן פעולות התיישבות, אמרתי לעצמי, הלא כן ? והנה חיים באר, עיתונאי באותם ימים, דובר אלינו ומזהיר אותנו מפניהם . שימו לב ! הוא אמר לנו, אני מכיר אותם, אני בא משם, אלו לא רק הפגנות של תנועת נוער . יש כאן קבוצה שמבקשת לשנות סדרי בראשית . לייצר ציונות מסוג אחר לגמרי . מה שהם מציעים זו יהדות של כוח . אם לא תהיו ערניים הם יתפסו את מקומכם . זו הייתה רוח הדברים . באופן ברור וחד משמעי הוא הזהיר אותנו כגוף חברתי, כחבורה, כמי שטוענים לכתר . אז זה נשמע לי מו...  To the book