"לא גרמנו להם כל רע"

433 עולות שאלות האם הייתה עמדתם של המתנחלים שונה בעיקרה מהלך הרוח הציבורי בעניין זה בשנות ה- 70 ? האם היה ביטוי רעיוני ופוליטי ברור ובעל השפעה בציבוריות הישראלית, לעמדה שרואה בהם שותפים להסדר מדיני ? האם התקיים דיון ציבורי רחב בישראל בשאלת האפשרות של התמשכות מצב הכיבוש והשלכותיו לגבי הנכבשים ? מה הייתה נקודת התצפית ממנה נגזרה ההתייחסות לערביי השטחים בשנים אלו ? נקודת המוצא להתייחסות לאוכלוסייה הפלסטינית בשטחים שנכבשו ב- 1967 דבקה באנושיותו של הכיבוש היהודי כפי שגולמה בראיית מלחמת ששת הימים כ"מלחמה הכי צודקת" . "נראה שלעולם לא יצליח היהודי להיות צבא כיבוש במתכונת שהיכרנו אותה בצבאות אחרים [ . . . ] אנחנו הלוחמים כאן מלמדים את 196 העולם שיעור חדש בהלכות כיבוש" . קובץ שיח לוחמים הִבְנָה למעשה את דמות הלוחם הישראלי, כמי שלוחם מתוך אין ברירה כשהוא נושא עמו ערכים הומניסטיים . זיהוי עצמי זה הוא השליט בדברי הלוחמים המובאים בשיח לוחמים . אין בלבם שנאה כלפי הערבים ואף לא ראו 197 יש אף שחשו תחושת מיאוס מהפיכתם לכובשים ומ"ההרגשה בהם "אויב שנוא" . 198 מנחם שלח ממשמר העמק, נחרד, נעצב והוטרד המחורבנת...  To the book